כאן למרות נחילי התיירים שפושטים על המדינה ומצלמים בעיקר את עצמם (ולא כך היו הדברים מעולם), אפשר ובלי מאמץ מיוחד, להבין את סוד קסמה.
אתרי התיירות שוקקים, הערים נבנות במרץ וכך גם הכבישים ושדות התעופה. אבל מה אכפת לו לאיכר שעדיין חורש את השדה עם באפלו וכובע קש חרוטי מכל זה? לזקנה בשוק שמוכרת מעט ירקות ופירות?שירוצו האחרים.
ויאטנם צועדת בעקבות סין הגדולה והפכה גם היא ל"קפיטליזם עם מפלגה אחת". כאן, אחרי שנות ההרג והסבל הרבות אין זה משנה איך קוראים לזה ומי משתין עליהם מלמעלה כל עוד הבטן מלאה והשלווה נוחה.
תקווה הם קראו לזה לפני 20 שנה ועכשיו סוף סוף גם נחת.