לכאן הלחות המועטה שיוצר הים הכספי כמעט ולא מגיעה. החורף ארוך, קר וברוטאלי והקיץ, כבשן דמוני בוער. בין לבין נאחזים האנשים במעט שהטבע הסכים לתת, אוגרים כשיש וחוסכים כשאין ולא פוסקים להודות לאלוהים על מזלם הטוב.
אין כפר או בית שאליו הגענו שלא קיבל אותנו בכבוד השמור לאורחים. לא עניין אותם סיבת בואנו או המדינה ממנה הגענו. אורח הגיע וככזה יש לכבדו. השולחן התמלא חיש מהר במטעמים, עבודות הבית פסקו, הגברים נאספו ולעיתים אף ראש הכפר בכבודו ובעצמו בא לברכנו.
חשדנים וחששנים בני הקווקז, סכסוכים ונקמות דם חוצות דורות אינם זרים להם אך קדוש הוא האורח וחושב אני שדואליות מוזרה זו הקיימת כבר מאות בשנים היא חלק ממה שהופך את הביקור כאן לחוויה בלתי נשכחת.
אוטוטו צ'צ'ניה.