בכמה מילים – כמעט כל מי שמגיע לקמבודיה לבקר במקדשי אנגקור (Angkor) המדהימים מתרכז סביב המקדשים הראשיים כמקדש אנגקור וואט, אנגקור תום,  באיון (Bayon) או תא פרום (Ta Prom) על עצי הענק שבו. אולם, דווקא מקדש באנטי סריי הקטן הנמצא כשעה נסיעה צפונית מזרחית לקומפלקס המקדשים העצום מכיל את עבודת הגילוף באבן המדהימה והעדינה ביותר מכל מקדשי הממלכה הקדומה ששרדו. חוויה בעיטור וסיפור באבן. לא לוותר!!

מלך בונה: Rajendraraman  השני והמלך Jayavarman החמישי.

תקופה: המחצית השנייה של המאה ה – 10 לספירה.

דת: מקדש הינדואיסטי המוקדש לשיווה.

ייחודו של מקדש זה באומנות העיטור והגילוף באבן ולא בהישג ההנדסי. המקדש נבנה על ידי אציל מקומי שהיה מורה רוחני למלך Jayavarman החמישי. זהו גם המקדש היחיד בקומפלקס המקדשים של אנגקור ששוחזר בצורה מלאה. המקדש מורכב משביל גישה ארוך ולצדדיו מבנים ששימשו למטרות שונות המוליך אל חפיר לא עמוק שמקיף מספר מבנים. המבנים, רובם ככולם, מכוסים תבליטי אבן המתארים סצנות מתוך האפוסים ההינדים הגדולים כמהבראטה (Mahabarata) והראמיינה (Ramayana) וכן מהמיתולוגיה ההינדית. בשל איכותה של אבן החול ממנה נבנה המקדש, האומנים יכלו להגיע לרמת עידון ודיוק יוצאי דופן שנשמרו עד היום.

המקדש הראשי מוקד לשיווה אפ כי יש גם מקדש לוישנו. סביב המקדשים היו פסלים רבים – בעיקר דמויות מגנות על פי המיתולוגיה ההינדית.

סצנות עיקריות:

כניעתו של ראוונה – רוואנה (Ravana), מלך השדים, ואויבו של ראמה (Rama) מגיע להר קיילאסה (Kailasa), מקום מגוריהם של שיווה ואשתו פראווטי (Pravati). הוא מנסה להיכנס אך נחסם על ידי השומרים (בעלי פני קוף) שצועקים לו שכוחותיו יהרסו על ידם. רוואנה (שמופיע כאן עם מספר ראשים והמון ידיים) כועס כל כך לתשובת השומרים שהוא מרים את בסיסו של הר קיילאסה ומנער אותו. שיווה, היושב על כסאו המלכותי בראש ההר ניעור מהמדיטציה בה הוא שקוע, מתעצבן ומפיל את ההר באמצעות בוהנו על רוואנה שנמחץ תחת משקלו של ההר. רוואנה מכיר בכוחו של שיווה וסוגד לו למשך 1000 שנה. כפרס על מסירותו שיווה מעניק ל חרב ומשחררו לחופשי.

שיווה, פארווטי ואל האהבה קאמה – שיווה חי בהרי ההימלאיה וחיי חיי קבצן. בשלב מסויים הוא נכנס למדיטציה עמוקה הנמשכת 1000 שנה. פארווטי (Pravati) מנסה למשוך את תשומת ליבו אך מתאכזבת שאינה מצליחה. האלים, בראותם את תסכולה של פארווטי מבקשים מקאמה (Kama), אל האהבה, שירה את אחד מחצי האהבה שלו היישר לתוך ליבו של שיווה. שיווה בתגובה על כך שהפריעו לו בשעת מדיטציה, יורה קרן מעינו הקדמית (העצומה תמיד כך שלא תשרוף ותאכל את העולם( שורף את קאמה והופכו לאפר. האלים נחרדים כולם שהעולם יישאר ללא אהבה. בדיוק ברגע זה מבחין שיווה בפארווטי, נדהם מיופייה השמימי ומחליט בו במקום לשאת אותה לאישה ולהחזיר לחיים את קאמה.